סכינים בשקל – א' ינואר 27, 2009

 

אני לא זוכרת מה נהגתי לאכול לארוחת הערב בימי נערותי,

אבל את סכין המטבח הירוקה אני זוכרת היטב. זו היתה סכין

בעלת ידית אחיזה מפלסטיק ירוק ולהב קטן ורב שיניים

אני זוכרת גם את הנקישות שהפיק הסכין בבואו במגע עם

קרש החיתוך עשוי העץ, שכבר אז ידע ימים יפים יותר מאלה

לפי מקצב  החיתוך זיהיתי מי חותך מה, ואיזה סלט יוגש לארוחת

הערב.

עם השנים החלו לזרום למטבחינו הקולקטיבי סכינים קצת יותר

גדולות, אך עדיין בעלי ידיות אחיזה מפלסטיק, בצבעים של לבן,

כתום, אדום, חום, וכחול. כשגדלתי, גם  אני אחזתי בסין שכזו,

בעיקר כי לא היו חלופות. ככה התגלגלו השנים, ממש גדלתי

והתפתחתי, וגם היבואנים החלו להעשיר את חנויות הכלים בשלל

סכינים, אבל אני הייתי נאמנה לסכין הלבנה שלי, שלימים יהיה

מחירה 2 ש"ח ברשת האהובה עלי :הכל בשני ש"ח – חוץ ממה שלא.

בחלומי הייתי מבקרת מדי פעם ברשת, מגלה סכין בצבע שחסר לי

רוכשת, כאילו אני אוחזת באיזה אוסף נדיר שיום יבוא ויקדם אותי

בחיים, ירכוש לי מוניטין, הערכה, סיפוק והמון כסף כדי לרכוש עוד

ועוד סכינים.אבל לא להפטר מהישנים, כי זו חברות לחיים. תשאלו

את מקי סכינאי.

עכשיו הייתי צריכה לצרף מתכון לסלט ברוח שנות השמונים, עם

מלפפון קלוף, עגבניה בטעם של פעם ושמן מבקבוק פלסטיק של

שמן זית, או איזה דיפ גבינה מעניין. אבל לשמחתינו, ואתם יכולים

להחזיר את הפפריקה למזווה, אני לא בעד מלפפון קלוף, ובטח

שלא מתבלי גבינה, ועימך הסליחה, הכוהנת רות סירקיס.

מכיוון שזה פוסט רבע נוסטלגי, חצי פרלוגי והשאר נתון לויכוח,

אני אחמוק למגירת כלי המטבח שלי, ואשוב עם סיום הסיפור.

 

 

כלי אידוי מבמבוק ינואר 15, 2009

כלי אידוי מבמבוק

או בעברית חיזרן, אבל לכו תבקשו כלי אידוי מחיזרן בחנות. נראה

אתכם. הבמבוק הוא חומר גלם נפלא, ובמדינות המקור שלו הוא

משמש אלטרנטיבה טבעית לגינון, אדריכלות, בנייה ופתרונות

המתבססים על מוצרים אקולוגיים שאינם פוגעים בסביבה,

כמו כלי אוכל, כלי נגינה, בקתות, פיגומים, חבלים, סלים וכו'.

אז היום התכנסנו להעלות על נס את כלי האידוי.

כל מה שצריך כדילהצליח באידוי, הוא סיר גדול יותר, אליו מכניסים

את כלי האידוי, ומעט מים. זהו. את השאר עושים חוקי הפיסיקה-כימיה.

אפשר לאדות ירקות, דים סם, ודגים, רק שבמקרה של האחרונים,

רצוי להיח עלה כרוב שישמש כחיץ בין רשת משטח הכלי, לחיה, כדי

שהריח לא ידבק ברעפי הבמבוק.

יש מגוון של כלים: קטנים, גדולים ובעלי מס' קומות, כשכל אחת אפשר

לאדות סוג אחר של ירק, ולהעניק לו את זמן האידוי האופטימלי לו.

מחיר כלי האידוי זול, והוא נשמר לתקופה ארוכה. ניתן לרכוש בחנויות

טבע, בחנויות מתמחות ובמרכזי מכירה של מוצרי המזרח הרחוק.

 

 

5 עובדות על במבו:

1. יש כ- 1000 זנים של במבוק בעולם

2. הבמבוק הוא העץ שקצב הגדילה שלו המהיר ביותר בעולם

3. ארגון הבמבוק האמריקאי הוא מקור המידע המרכזי בעולם בנושא

4. דובי הפנדה מתקיימים על עלי הבמבו

5. פריחת צמח הבמבוק מתרחשת באותה נקודת זמן בכל העולם, ללא

קשר לאיזור הגאוגרפי ולמזג האוויר. 

 

 

בואו נדבר על סילקון ינואר 15, 2009

כלי מטבח מסיליקון

וכדי להסיר דאגה מליבכם, וממה שממוקם באיזור הסמוך, אני

מייחדת את הפוסט הזה לאביזרי מטבח מסיליקון, קרי: מקצפת,

מרית, מברשת וכאלו,  So Behave.

השימוש בסיליקון נחשב בטוח עד ל- 200 מעלות צלסיוס,ועד שלא

אלמד אחרת, אני אוחזת בהם ומרגישה טוב. בעבר השתמשתי

במרית פלסטיק קשיחה, שהייתה רבה  איתי כשניסיתי למחות את

בלילת העוגה מדופן הקערה. אז עברתי לגומי, שעשתה עבודה נאמנה

אבל רק בגלל שלא התנסיתי באחת מסיליקון. יש משהו בחומר הזה,

בשילוב בין רכות לקושי, שמאפשר עבודה נוחה, זורמת ונעימה.

כנ"ל לגבי המברשת. לא עוד נשירת שערות והשרייה ארוכה במי סבון

כדי להכשיר את המברשת לשימוש חדש. תשכחו מזה. התקדמנו

ועכשיו השטיפה מהירה והשימוש כייפי. יש לי 2 מברשות, אחת עם

שערות דקות והשניה עבות יותר. על כל צרה שלא תבוא.

כיום אפשר להשיג מקצפות מסיליקון, כפפות סיליקון, תבניות אפיה,

עטרות למאפינס, משטחי סירים, מאחזי כלי בישול, כולל לידיות

האחיזה של מחבתות וסירים,משטח רידוד ואפייה, שמחליף

נייר אפיה, ותורם את חלקו לאיכות הסביבה, ובטח בעודנו מדברים,

מישהו במעבדה של מרתה סטיוארט עמל על עיצוב מפת סילקון

שמדיחה את עצמה בכיור. אם תפנקו את עצמיכם מאחד מהכלים

הנ"ל, שימו לב שהמגוון גדול, כמו גם טווח המחירים ושהכי חשוב

שהכלי יהיה נוח לאחיזה וקל. תתחדשו!

My cup of Tea ינואר 15, 2009

 

הזכרונות היחידים שלי מימי המנדט הבריטי הם שיעורים ההסטוריה

והתמונות של הכלניות, כן, כן, כבר אז היתה לי חיבה לצנחנים מוטסים

עם מבטא אנגלי מושלם. למרות שגדלתי על אגדות עם נסיכות ומלכים,

הבנתי שהדבר היחיד שיכול לקרב אותי למלכה האם, אם לא סופרים

קניות באוקספורד סטריט, הוא אימוץ הרגל שתיית ספל תה. אמנם לא

מחרסינה, בלי תחתית והכריכונים הנלווים, אבל עם הרבה לימון וכוונה

טובה. את השילוב של תה וחלב עדיין לא הצלחתי להבין. זה קצת כמו

למהול בקפה מיץ לימון, לא? נו, לכו תביני את הבריטים, ודי ברמיזא

על כיוון הנסיעה שלהם, שיטות המדידה, והכובעים שהן חובשות לכבוד

האירוע באסקוט.

שנים חיינו על שקיקיתה ויסוצקי, והאריסטוקרטים שביינו היו מקבלים

משלוחים של English Breakfast מסורתי. מהפכת התה הגיעה אלינו

בשנים האחרונות, והנפיקה מגוון גדול וחברות בוטיק שהקפידו על

בחירת מעטה השקיק, וטעם ייחודי. אם פעם היתה הבחירה בבית הקפה

מאוד פשוטה: תה למסורבי הקפה, ותה עם לימון לחולים, הרי שהיום

העניינים קצת יותר מורכבים, והמלצרים נאלצים לזכור תערובות שמזמן

לא קשורות לתה: קרמבולה ננסית, פומלה אדומה ותפוז סיני, היביסקוס

ורדים ורקפת יער, דומדמניות הרריות, גוייאבה לבנה ומרווה טיפוסית,

וזוהי רק ההתחלה לה לה. משום מה השתרשה במחוזותינו הטעות

ש'תה' הינה מילה נרדפת לחליטות צמחים ופירות, ולא הוא. תה הוא

משקה המופק מעלי השיח קמיליה סינסיס, והוא מכיל קפאין (גם התה

 הירוק). תה בלי קפאין אינו קיים, גם אם אחותכם נשבעה שהיא ראתה

כזה בהרי האנדים. בשנים שמילצרתי במסעדה סינית, הייתי צמודה

לתה יסמין, שהוגש בקומקומים ורודים (מי חשב אז שקומקום סיני יכול

להיות כחול?), והינו תערובת של תה ויסמין. היום קצת התקדמתי ואני

מעדיפה חליטות צמחים שאני רוקחת לעצמי.

עברתי מכשירים רבים עד שהגעתי לרשת האהובה עלי לחליטות. כבר

הספקתי להפרד ממסננת בצורת כפית, מסננת כדור, בצורת קומקום או

מלקחיים וסתם מסננת קטנה. תמיד היתהבעיה בשטיפה, בפתיחה או

בסגירה, ואיכשהו הייתי מוותרת על התענוג, עד שנתקלתי במסננת

הפשוטה והאפקטיבית הזו, שבלעדיה, חיי החורף שלי אינם חיים

הוא עולה שקלים בודדים ואני ממליצה בכל פה. אגב אורגני, חברת

אדמה משווקת סדרת חליטות אורגניות. לרגישי הקפאין, כדאי לוודא

שהחליטה נטולה. כדי שלא אצא משוגעת קיצונית, אתם יכולים להגיש לי

תה רגיל עם לימון וקוביית קרח, רצוי בספל צבעוני-כהה. לחיים!

 

פירוט על חליטות אשר לקרוא כאן:

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3002464,00.html

 

 

פרח אידוי ינואר 11, 2009

 

לפני שנים מספר, כשעוד האמנתי שלא יגיע היום שאוכל קוואקר,

ישבתי אצל מקרוביוטית בבני ברק וקבלתי הנחיות לבישול בריא.

זו היתה סצינה קצת הזויה: חילונית קצוצת שיער שצבוע באדום

לוהט, יושבת מול אשה חרדית ורבת שנים, בחדר שעל כתליו

תלויות תמונות של רבנים, ומקשיבה למרפאה שמסבירה לי

שבמסגרת השינויים שעלי לבצע בחיי, כלולה גם החלפת

צבע השיער, כי יש לי מספיק 'אש' בנשמתי, ואין צורך

בהכבדה נוספת. כמובן שלא הקשבתי לה, כי אדום עולה.

היא פרסה בפני על קצה המזלג את עיקרי גישת המקרוביוטיקה,

הזכירה שמות מזונות שלא ידעתי כיצד לאיית (נסו אתם

לכתוב שזיף אומובשי בלי שגיאות), דגנים שחשבתי שפסו

מהעולם, ותוך שאני מנסה לעקוב אחריה, אני שומעת שוב

ושוב את המונח "פרח אידוי".

"אם יש שזיף אומובשי", חשבתי לעצמי, "לבטח קיים גם איזה

שיקוי מרפא בשם בשם פרח אידוי", הרגעתי את עצמי, אבל

הפירוש לא התיישב עם חלק מהדברים ששמעתי, עד שלבסוף

אזרתי עוז ובקשתי פירוט. היא תארה לי כלי בישול מחורר,

שנפתח ונסגר, ומתאים עצמו לסירים, ואני נותרתי חסרת הבנה.

אז שוב אזרתי אומץ ובקשתי לראות את הפרח המדובר.

היא נגשה למטבח, פשפשה בכלים (הרהרתי אם יש לה פרח חלבי,

בשרי ואחד פרווה), וחזרה עם כלי שמעולם לא ראיתי.

מאז החלפתי כמה פרחים, הענקתי מתנות לחברים קרובים,

לרגע חלמתי לרכוש אחת מנירוסטה, ב-109 ש"ח טבין ותקילין,

עד שנזכרתי מאיפה באתי ולאן אני חוזרת.

 

אז מה עושים עם זה? מאדים- מאדים- מאדים.

ירקות מכל סוג, אפילו פירות שרוצים להעביר בישול קצר.

היתרון הגדול של הפרח הוא הנוחות שלו, השליפה הפשוטה,

והאידוי המשולם המוענק למרכיבים.